קשר אם תינוק בחודשים הראשונים מבחינה פסיכולוגית

 

בחודשים הראשונים לחיי התינוק, התינוק נולד לעולם שאינו מוכר לו, ולמעשה זקוק לאמו יותר מבכל תקופה אחרת בחייו. השלבים שיעבור התינוק, הינם שלבים התפתחותיים כחלק מתהליך, שלבים אלו תואמים את הגיל ויכולותיו, ובמעבר תואם בכל אחד מהשלבים יגיע להתפתחות פיזית ורגשית אופטימלית.

 

באופן כללי, התינוק עובר מסע ממצב של סימביוזה ותלות לעבר "נפרדות ואינדיבידואציה" (מרגרט מאלר). לפי התיאוריות השונות, הוא נולד ללא הבנה של העולם החיצוני ועובר תהליך התפתחותי בו הוא הולך ונפרד מן האם. התינוק למעשה אינו מבחין בגופו כנפרד מהאם. הדברים שהתינוק מזהה יותר מכל כחלק ממנו הינם קול האם, פעימות הלב שלה, קצב הגוף שלה והתנועה שלה, כל מה שנחשף אליו במשך החודשים ברחם אמו. ועל כן, חשיבות הקירבה הגופנית כבר מרגע הלידה. 

 

לאור זאת, הפגשת התינוק עם המציאות צריכה להיות הדרגתית.  ולכן, המגע, הקרבה לגוף האם, והמענה לצרכים שנותנת האם לתינוק כה חשובה בשלב זה. האם היא לרוב האדם שיודע הכי טוב מה התינוק צריך וכך יכולה לרכך את הגעתו לעולם. התינוק לא צריך להיות חשוף לעולם מוקדם מדי - לדוגמא לרעב, קור, חום- וכן התינוק לא צריך להיות חשוף לזמן "המיוצר ע"י האדם". (למשל זמני האכלות).

האם שומרת על רצף עבור התינוק, דרך מענה לצרכיו.

 

בחודשים הראשונים האם נדרשת לתת אל כל כולה לטיפול בתינוק, מה שהופך אותה למומחית לצרכיו. עבור האם, חשוב להבין שזו תקופה שיש לה סוף.

 

אם כך, חשוב מכל, כי התינוק יהיה מוגן מהמציאות החיצונית בשלבים אלו של חייו. כלומר, האם שומרת עליו ומונעת ממנו לחוש קור/חום קיצוניים, רעב, עייפות, או כל תסכול אחר. עם גדילתו, ירכוש התינוק אמון ובטחון בעולם, ואז ניתן יהיה להציג גם תסכולים לצד המענה לצרכים.

לפי וויניקוט, מומחיות נוספת של האם היא ביכולתה לתווך ולהכיל עבור התינוק את החוויות שלו. כלומר, האם מדברת ואומרת ברכות לתינוק "תכף אני מגיעה" תכף מגיע האוכל", תוך עיבוד החוויה עבור התינוק (חווית הרעב) והחזרתה באופן שיוכל להכיל אותה. ההכלה הזו חשובה במיוחד כשיוצגו כשהתינוק לא יקבל מענה מיידי לצרכיו. אך גם חשובה בזמן שהאם מציגה לתינוק את השד/הבקבוק ללא תסכולים וללא המתנה. לדיבור ולטון הדיבור יש ערך רב להתפתחות התינוק. 

 

מושג חשוב נוסף בקשר אם תינוק הינו יכולת האם לשקף לתינוק את מי שהוא ואת מה שהוא. וזאת עושה האם דרך הדיבור ודרך המבטים. חשוב לציין, כי כל מה שיודע התינוק על עצמו בתקופה הראשונית, ניבט אליו מעיני אמו וממבטיה והבעות הפנים שלה. 

אם כך, חשוב מאד שהאם תחייך לתינוק, תדבר אליו ותתפעל ממנו כל הזמן. (mirroring) (קוהוט). 

 

מקורות תיאורטיים:

1. דונלד וויניקוט, פסיכואנליטיקאי בריטי ורופא ילדים, ממשיך דרכו של פרויד ומלאני קליין, זכה לכבוד רב על רעיונותיו ומאמריו, היה נשיא החברה הפסיכואנליטית באנגליה, מזוהה עם תאורית "יחסי אובייקט".

2. קוהוט, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי פוסט-פרוידיאני אמריקאי ממוצא אוסטרי. ממייסדי זרם פסיכולוגיית העצמי בפסיכולוגיה, הקרוב ברוחו לתאוריית יחסי אובייקט, אך בעל דגשים ייחודיים.

3. מרגרט מאהלר, פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית הונגרייה-יהודיה, מהתורמות החשובות לתאוריית יחסי אובייקט ומפתחת תהליך הספרציה-אינדיבידואציה.